מעיין הסוסים

הגענו למעיין באמצע חודש ספטמבר, אני ושני הילדים - אחד בן שנה והשני בן שלוש.

כבר כשהגענו ראינו שהמקום די עמוס.

אבל אנחנו לא מוותרים, אנחנו יודעים להתאים את עצמנו למקום, הרי לטבע כולם שייכים זוכרים?

אחרי כמה דקות מצאנו לעצמנו פינה קטנה ליד המים, פרשנו מחצלת ופשוט התחלנו ליהנות.

הילדים נכנסו למים הצלולים, שיחקו, צחקו והיו מאושרים.

לאורך כל היום עברו לידנו רוכבי סוסים, ג'יפים, טרקטורונים ואופנועי שטח.

זה הרגיש כמו נקודת מפגש של כל מי שאוהב טבע.

מה שהכי ריגש אותי היה לראות את הפסיפס האנושי שנוצר שם.

משפחות, מטיילים, אנשי שטח, ילדים קטנים, זוגות וחברים - כולם הגיעו לאותו מקום בדיוק, וכל אחד מצא לעצמו את הפינה שלו.

באחד הרגעים עברו לידנו כמה רוכבי סוסים.

דוד כל כך התלהב, שאחד מהם עצר, העלה אותו על הסוס ואפילו עשה איתו סיבוב קטן.

בהמשך גם אחד מנהגי הטרקטורונים לקח אותו לסיבוב קצר.

אלו היו מחוות קטנות של אנשים שלא הכרנו, אבל הן נשארו איתי הרבה אחרי שהטיול הסתיים.

לפעמים כל מה שצריך זה קצת טבע ואנשים טובים באמצע הדרך.

הטיול הזה הזכיר לי שלא תמיד צריך לחפש מקום מבודד כדי ליהנות.

גם כשיש הרבה אנשים, עדיין אפשר למצוא את השקט שלנו.

לטבע יש מקום לכולם.

וכשכל אחד מגיע עם חיוך וכבוד לאחר, נוצרת אווירה שפשוט כיף להיות חלק ממנה.